ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא נאום יוצא דופן אמש בכינוס של המכון למחקרי בטחון לאומי. נאומו החריג בתקיפותו וחשיפותיו מגלים כי הממשלה נערכת לעימות גם בגבול הירדני.

להלן הנאום המלא של ראש הממשלה:

האירוע הזה מתרחש בהמשך, או כחלק מתופעה הרבה יותר רחבה שאני בטוח שאתם נותנים עליה את דעתכם בדיונים שאתם עורכים בימים אלה. שינוי היסטורי מתרחש באזורנו ויהיו לו השלכות מרכזיות לביטחון ישראל ולביטחון העולם כולו. הסכם סייקס פיקו שעיצב לפני כמעט 100 שנה את הגבולות באזורנו – הגיע לקצו. ההסדר הזה קוים במחצית הראשונה של המאה ה-20 על ידי כוחות קולוניאליים, ואחר כך הוא קוים על ידי דיקטטורות ערבית חילוניות, וכשהמשטרים הללו עוררו, או קרסו במהפכה הערבית, יצאו כל השדים הכבושים מן הבקבוק המזרח תיכוני – שיעים נגד סונים, שבט נגד שבט, כת נגד כת, תנועה נגד תנועה.

התקווה שתנועות ליברליות מתונות יתפסו את השלטון במדינות ערב נמוגו במהירות ועתה צפויות לנו שנים ארוכות של מאבקים ואי יציבות. אני חייב להגיד לכם שבתחילת האביב הערבי הייתי בין אלה שהיו ספקנים – בלשון המעטה – לגבי ניצחון הליברליזם, זכיתי לכל מיני כינויים – שיש לי ראיה ארכאית, שאני לא רואה את המזה"ת החדש המתהווה לנגד עינינו וכדומה, אבל דווקא משום כך אולי יפתיע אתכם כשאומר לכם שבטווח הארוך של עשרות שנים, של מחצית מאה, בוודאי של מאה שנים, האסלאם הקיצוני ישקע. הוא ישקע משום שהוא מאפשר את חופש הפרט והיוזמה הפרטית שהם ביסוד הפיתוח הכלכלי – רציתי להגיד: 'המודרני', אבל זה לא נכון – ביסוד הפיתוח הכלכלי, וודאי במאות השנים האחרונות. והוא ישקע משום שהוא יוכרע על ידי מהפכת האינפורמציה וטכנולוגיית המידע שתקשה עליו מאוד, על תנועותיו, משטריו לשלוט לאורך זמן במוחותיהם של צעירים. אבל ניתן היה לומר דברים דומים גם בשנות ה-30 של המאה הקודמת על גורל הנאציזם במאבקו בעולם החופשי, והנאציזם אכן ניגף. אלא ש-60 מיליון בני אדם, מתוכם שליש מבני עמנו, נספו לפני שכוחות החופש והקדמה הביסו את הנאצים. על כן, עם כל הסבירות שאני מייחס לשקיעתה העתידית של הקנאות האסלאמית, אנחנו חייבים להיערך עכשיו לקראת ארבעה אתגרים גדולים שהיא מציבה בפנינו.

האתגר הראשון הוא להגן על גבולותינו. פשוט כך – להגן על הגבול. כוחות האסלאם הקיצוני כבר מדפקים על דלתנו בצפון ובדרום, בלבנון ובסוריה הכוחות השיעים של חיזבאללה ואיראן מתחמשים ונערכים למערכה עתידית נגדנו, מעת לעת הם גם מנסים אותנו. בסוריה ובסיני מצטרפים להתקפות עלינו אויביהם הסונים והג'יהאדיסטיים, ובעזה פועלות נגדנו תנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי. עכשיו, בכל הגבולות הללו הקמנו מכשולים קרקעיים נגד חדירה למדינת ישראל, להוציא גזרה אחת, והדבר הראשון שעלינו לעשות הוא לבנות גדר ביטחון במזרח, לבנותה בהדרגה מאילת ועד הגדר שהקמנו כבר בשנתיים האחרונות, ברמת הגולן. אני רוצה להבהיר – הגדר איננה מונעת חדירות בצורה הרמטית, היא איננה מונעת ירי דרך הגדר – כפי שראינו באופן טרגי לפני שבוע – היא איננה מונעת ירי טילים מעל הגדר, או חפירת מנהרות מתחת לגדר, אבל היא מצמצמת בצורה דרמתית את החדירה הקרקעית אל תוך מדינת ישראל. אני מבקש מכם לנסות לדמיין מה היה קורה מול כוחות הג'יהאד בסיני אלמלא הקמנו את גדר הביטחון בגבול ישראל-מצרים, ועכשיו גם ברור מדוע אני מתעקש שגבול הביטחון של ישראל במזרח יישאר לאורך נהר הירדן. מי יודע מה ילד יום. הנחשול של דאע"ש יכול להיות מכוון לעבר ירדן תוך זמן קצר ביותר, ולכן אתייחס בהמשך דברי. בכל מקרה עלינו להיות מסוגלים לעצור את נחשולי הטרור והקנאות שיכולים להגיע מן המזרח בקו הירדן ולא בפרברי תל אביב.

האתגר השני שעומד בפנינו הוא לייצב את השטח מערבית לקו הביטחון בירדן. בתווך הזה ביו"ש אין כוח שיכול לערוב לביטחון ישראל זולת צה"ל וזרועות הביטחון שלנו. פעם אחר פעם הוכח שאחר עזיבתם של כוחות מערביים אי אפשר לסמוך על כוחות מקומיים שהוכשרו על ידי המערב כדי שהם יבלמו את האסלאמיסטיים. כך קרה עם צבא לבנון מול חיזבאללה לאחר יציאת ישראל מלבנון, כך קרה ברצועת עזה כשכוחות הרש"פ ניגפו בפני החמאס אחר עזיבתנו, וכך קורה עכשיו בעיראק אחר יציאתם של הכוחות האמריקניים. ידידי, זאת עובדה, אי אפשר להתעלם ממנה בגלל תפיסות מדיניות שאינן תקפות יותר, על כך צריך להבין שבכל הסדר עתידי עם הפלסטינים תצטרך ישראל להמשיך לשלוט ביטחונית בשטח עד הירדן למשך זמן ארוך מאוד. זהו הבסיס המעשי לרעיון שתי מדינות הלאום כפי שהצגתי אותו בנאום בר אילן, ושהיה ונשאר תפיסתי. הגדרתי את זה אז כך: 'מדינה פלסטינית מפורזת שתכיר במדינה היהודית', אבל מה פירוש המילים 'מדינה פלסטינית מפורזת'? בייחוד לאור מה שמתרחש סביבנו, מי ימנע את החדירה לתוכה וממנה לתוכנו? מי ימנע ייצור רקטות וטילים בתוך השטח הפלסטיני ושיגורם לערי ישראל? הרי זה מה שקורה כרגע ברצועת עזה, שפינינו אותה לחלוטין. מי ימנע שיגור טרוריסטיים מתאבדים מהערים הפלסטיניות לערינו? מי ימנע חפירות של מנהרות לשטחנו משטחם? זה קורה עכשיו שוב ברצועת עזה, אגב – לא רק ברצועת עזה, מי ימנע את זה? מי אם לא צה"ל והשב"כ – בין אם בשיתוף פעולה עם כוחות פלסטינים ובין אם לאו. שמירת הפירוז של המדינה הפלסטינית חייבת להיות בידי ישראל, אחרת היא פשוט לא תחזיק מעמד.

אני מאמין שעלינו לקדם תפיסה מעודכנת זו להסדר עם הפלסטינים, כלומר – שליטה פוליטית וכלכלית פלסטינית בשטחים שיהיו נתונים למרותם, אבל במקביל המשך פעילות ביטחונית של ישראל בשטח בהתאם לצרכים המבצעיים כדי להבטיח את פירוזו מגורמי טרור. התפנותם של כוחות ישראל סביר שתביא לנפילת הרש"פ, לכוחות האסלאם הקיצוני כפי שקרה בעזה, והיא גם תסכן מאוד את מדינת ישראל. אני שומע את הטיעונים, את הארגומנטים נגד זה – הם מסבירים שזה לא יכול להסתדר עם ריבונות פלסטינית… אי אפשר להשאיר כוחות שהיו איתך במריבה… באמת? אתה לא מסתדר עם ריבונות גרמנית שיש כוחות אמריקניים שם? זה לא מסתדר עם ריבונות דרום קוריאנית שיש כוחות אמריקניים שם? 60, 70, 80 שנה אחרי? במקרה הקוריאני פחות. זה לא מסתדר עם ריבונות יפנית, שהיו שם כוחות אמריקניים ועל מה? על הצרכים הביטחוניים של ארה"ב כפי שהיא הבינה אותם. ריבונות יכולה להסתדר עם זה, צריכה להסתדר עם זה, צריכה להתאים את עצמה לצורכי הביטחון וצורכי הביטחון האמתיים שהולכים ומתבהרים לנגד עינינו, שאתם דנים בהם בימים אלה מחייבים את המשך הנוכחות הישראלית והפעילות הביטחונית הישראלית בשטחי יו"ש ובקו הירדן – ומי שלא מבין את זה לא מסתכל על המציאות. כמובן שישנם גורמים בקהילה הבינ"ל, שמסרבים בעקשנות להכיר במציאות הזאת, אם כי אני לא מבטל את האפשרות שניתן לשכנע אותם, אבל כמובן, האחרונים שישתכנעו הם כמה מדינות במערב אירופה, הממשיכות לקרוא לחרמות כאלה ואחרות על ישראל בגלל הנוכחות שלנו והפעילות שלנו ביו"ש ובגולן. בגולן, לא פחות ולא יותר. זוהי הבעיה, ושם פתרונה – הגולן. אבל באשר לשאלת ההתנחלויות, זהו אחד הנושאים שעלינו לפתור בהסדר קבע, לדעתי גם ניתן לפתור, אבל הנושא הזה איננו שורש
הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים. שורש הסכסוך הוא הסירוב להכיר במדינה יהודית בגבולות כלשהם ובלי שנפתור שאלה זו, שום פינוי של התנחלות איננו משנה דבר, כפי שכבר ראינו לאחר הפינוי בעזה. ועל כן, אבו מאזן, לאחר שאמר דברים חשובים בערב הסעודית בגנות החטיפות, חייב לפרק את הברית שלו עם החמאס, שמניף את דגל החטיפות ואת דגל הטרור, ועוד יותר חשוב מזה – את דגל השמדתה של מדינת ישראל. אבל כשנחזור לשולחן המו"מ, כפי שאני מקווה, נצטרך לטפל לא רק בשאלת ההכרה הדדית שלשתי מדינות לאום והפסקת ההסתה המתמדת נגדנו, נצטרך לדון גם בסידורים שיבטיחו את המשך השליטה הביטחונית שלנו בשטח עד קו הירדן. בעתיד הנראה לעין, פשוט אין מי שיעשה זאת במקומנו, לא כוחות פלסטיניים ולא כוחות בינ"ל. כפי שראינו פעם אחר פעם, הראשונים אינם מסוגלים לכך, והשניים, במוקדם או במאוחר, מתפנים.

האתגר השלישי שעומד לפנינו, הוא בניית ציר לשת"פ אזורי. אני חושב שזה לא רק אתגר, זו גם הזדמנות. איננו יכולים לפתור את הסכסוכים בין הקיצוניים הסונים והשיעים, לא בסוריה, לא בעיראק, לא בשום מקום. שני המחנות הללו הם אויבים מרים שלנו, הן המחנה השיעי בהנהגת איראן, והן המחנה הסוני, בהנהגת אלקעידה ודאע"ש. אבל הם גם אויבים של אחרים וכאן קיימת הזדמנות לשיתוף פעולה אזורי מוגבר, הוא כבר קיים, אפשר להגביר אותו. אנחנו צריכים ויכולים לצמצם את פגיעתם האפשרית של גורמי האסלאם הקיצוני בנו ובאחרים ועלינו לתמוך המאמצים הבינ"ל לחיזוקה של ירדן ולתמוך בשאיפתם של הכורדים לעצמאות. ירדן היא מדינה יציבה, מתונה עם צבא חזק, שיודעת להגן על עצמה, ודווקא משום כך ראויים המאמצים הבינ"ל לתמוך בה. וכך גם ביחס לכורדים, שהם עם לוחם, שהוכיח מחויבות פוליטית, מתינות פוליטית, והוא ראוי לעצמאות מדינית. אני מאמין שעלינו לשתף פעולה גם עם מצרים ומדינות אחרות כדי לבלום התפשטות שיעית קיצונית או סונית קיצונית אל תוך שטחם. נדמה לי, עמוס, שדיברנו בשנה שעברה על ההשתנות הזאת ואכן היו הרבה מגעים והרבה שיתוף פעולה, כפי שאתם יודעים, עם המדינות שיש לנו שלום עמם, ואני חושב שההבנה שיש, מרקם אינטרסים רחב יותר, לרוחב המזה"ת, אני חושב שהדבר הזה איננו נשאר בגדר הערכה פרטית שלי. הערכה מוגבלת של ישראל, בדיוק מן הטעמים שאנחנו רואים כאן, ועוד לפני ההתרחשויות האחרונות בעיראק.

האתגר הרביעי והאחרון והחשוב מכול, הוא משותף להרבה גורמים במזה"ת, והוא למנוע מאיראן להפוך למדינת סף גרעינית. אנחנו צריכים למנוע מצד כלשהו בסכסוך הדמים באזורנו להתחמש בנשק להשמדה המונית. התחמשות של גורמים קיצוניים בנשק גרעיני, יעמיד את העולם כולו בסכנה. במובן הזה, עדיף שלא יהיה הסכם מאשר שיהיה הסכם רע. כדי להסביר מהו הסכם רע, אסביר תחילה מהו הסכם טוב. ההסדר על הנשק הכימי בסוריה, ההסדר הזה לא סיים את הסכסוך שם אבל הוא הוציא את רוב החומרים הכימיים והיכולות הכימיות מסוריה, וכמובן יש להשלים את המלאכה, היא קרובה לסיום אבל טרם הסתיימה, יש להשלים אותה. שימו לב שהשתמשתי במילה להוציא את החומר. כלומר ההסדר בסוריה, אני חייב להגיד בהובלה ובשיתוף פעולה מרשים של ארה"ב ורוסיה, ההסדר הזה פירק והוציא מסוריה את החומרים הכימיים ויכולות הייצור של נשק כימי. זה איננו הסכם שאיראן חותרת אליו, ולצערי יש סימנים שהיא עלולה להשיגו. איראן מתעקשת לא על פירוק והוצאה, אלא על הקפאה ופיקוח. לא פירוק של יכולות, אלא פיקוח על יכולות. לקחת הסכם כזה, הן החומר הגרעיני והן אמצעי ההעשרה של אורניום, שהם נחוצים לייצור פצצה גרעינית, אלה יישארו באיראן תחת פיקוח. אבל משטר הפיקוח איננו יכול למנוע העשרת אורניום לפצצה. קודם כל כי איראן יכולה להערים על משטר הפיקוח, היא כבר עשתה זאת בעבר במשך שנים, או שהיא יכולה לעשות משהו אחר – היא פשוט יכולה לטאטא אותו הצידה ולפרוץ קדימה, הרי זה כל הרעיון של הריצה קדימה – break out. מסלקים את הפקחים ורצים קדימה להעשרה, בדיוק כפי שעשתה צפון קוריאה. המודל שהיה בצפון קוריאה היה הקפאה ופיקוח, פיקוח על יכולות. ההסדר שהיה בסוריה היה פירוק היכולות והוצאתן. עמדתה של ישראל הייתה ונשארה שאיראן אינה זקוקה ליכולת להעשרה בכלל, משום שאם היא מבקשת אנרגיה גרעינית לצורכי שלום, היא איננה זקוקה אפילו לצנטריפוגה אחת. 17 מדינות מעשירות אנרגיה לצרכים אזרחיים בלי שום העשרה.

אנחנו שומעים בדאגה את הנכונות שנשמעת מן המעצמות של ה-P5+1, לצמצם את זמן הפריצה של איראן מ'שנים' ל'שנה' ואם יישארו באיראן אלפי צנטריפוגות בנפתלין, מעשית זמן הפריצה יצטמצם לכמה חודשים או לכמה שבועות בלבד. אם המעצמות יסכימו להסדר כזה, הן ישאירו את איראן כמדינת סף גרעינית שתאיים על ישראל ועל האזור ותגרום להתגרענות מהירה של מדינות אחרות במזה"ת. הסכם כזה יהיה מסוכן לעולם כולו. אנחנו עושים הכל כדי להשפיע על המעצמות להימנע ממנו או לשפר אותו. אנחנו מדברים עם ידידינו האמריקנים, עם נציגי כל המדינות ב-P5+1, אנחנו מדברים איתם כדי שהתוצאה שתיארתי לא תתרחש. אין לי ביטחון שכך יהיה, במשך שנים הובלנו מאבק עיקש בגרעין האיראני וגייסנו הטלת סנקציות נגדו, והמאמצים הללו אכן עיכבו בשנים רבות את תוכנית הגרעין האיראנית. עלינו להמשיך בכל יכולתנו למנוע מאיראן להשיג הסכם כניעה מן המעצמות. עם רצון נחוש ועם מיקוד המאמץ אני מאמין שהדבר הזה אפשרי.

מכובדיי, אני מזהה פה חברים לנשק שנשארים צעירים, זה הנפתלין הטוב, לאורך השנים הללו אנחנו חווינו הרבה דברים אבל טלטלה כזאת כפי שמתרחשת כרגע לא חווינו. והטלטלה במזרח התיכון תימשך עוד שנים רבות. אני ציינתי פה ארבעה אתגרים – הגנה על הגבולות, ייצוב השטח בין גבול הביטחון בירדן ועד מרכזי האוכלוסייה שלנו, שיתוף פעולה אזורי לעצור את ההתפשטות של הקנאות האסלאמית לסוגיה ומניעת הפיכתה של איראן למדינת סף גרעינית. אני מאמין שכל אלה הם אתגרים עליונים לביטחון ישראל, אבל באותה מידה אני מאמין שאלה גם אתגרים חשובים לקהילה הבינ"ל כולה, ובייחוד למערב. אתם מסתכלים סביב ואתם רואים את האמת של מה שאנחנו מטיפים לו במשך עשרות רבות של שנים. אין עוגן אחר ליציבות ולביטחון באזורנו שדומה, אפילו מתקרב, למדינת ישראל. אנחנו צריכים לעשות הכל כדי לחזקה. למען ביטחון ישראל, למען השלום והיציבות באזור, למען העתיד שלנו, ואני אומר היום בהסתכלות אובייקטיבית, לא רק שלנו, אנחנו חייבים להמשיך לחזק את מדינתנו ואת צבאנו. לכך לא היה ולכך גם לא יהיה שום תחליף".